קיטי ואוטו סושני - רק כמה רחובות זו מזה

קיטי ואוטו סושני נולדו שניהם ב-1924 בוינה, בירת אוסטריה, שש שנים אחרי התפרקותה של  אוסטרו-הונגריה (1867-1918) וייסודה של הרפובליקה האוסטרית הראשונה (1919-1938). הם גדלו במרחק כמה רחובות זה מזה, ברובע ה-20 של העיר ('בריגיטנאו'), אך נפגשו רק בבגרותם.

במפה זו של וינה תוכלו לראות את חלוקת העיר לרבעים. מיצאו את הרובע ה-20, וגם את הרובע השני ('לאופולדשטט') שלידו. מרבית יהודי וינה בתקופה ההיא חיו בשני רבעים אלו, הסמוכים לנהר הדנובה. בשני רבעים אלו מרוכזים מרבית אתרי המורשת היהודית של וינה כיום, כגון האנדרטה ביודנפלאץ והמוזיאון היהודי.

הוריהם של אוטו וקיטי השתייכו לדור שידע את ימי הקיסר האימפריאלי, פרנץ יוזף הראשון (1848-1916). כנזכר בתחילת הסרט, אביו של אוטו היה בין היהודים ששירתו בצבא הקיסרי במלחמת העולם הראשונה (1914-1918), ואף נפצע באחד מקרבות החזית האיטלקית (ר' סרטון בנושא).

עוד מסופר בסרט, שחוויות המלחמה הקשות דחפו את האב להצטרף למפלגה הקומוניסטית האוסטרית. יש לשער שגם להצלחתה של המהפכה ברוסיה (1917) היה תפקיד בהחלטתו זו. צעד זה לא היה נטול סכנה, משום שבאותה עת הייתה מפלגת השלטון באוסטריה עויינת לכל גילוי קומוניסטי. בשנות ה-30 גדלה השפעת הפשיזם והנאציזם באוסטריה, וב-1933 הוצאה המפלגה הקומוניסטית אל מחוץ לחוק בידי הקנצלר דולפוס. אלו היו שנות המשבר הכלכלי העולמי (1929 ואילך), אשר פגע קשות באוסטריה וגרם לאבטלה גדולה. אביו של אוטו, כקומוניסט נאמן, בחר לנסות את מזלו בשנים אלו בברית המועצות, אשר בה הייתה באותו זמן תנופה כלכלית גדולה בהשפעת תכניות החומש של סטלין.

קיטי נזכרת שבילדותה (שנות ה-20 ותחילת ה-30) עדיין לא חשה באנטישמיות של ממש. אבל עם כניסת הגרמנים לאוסטריה במרץ 1938 – 'האנשלוס', סיפוח אוסטריה לרייך השלישי – חל לדבריה שינוי דרסטי במצב היהודים. בימים הראשונים שאחרי הסיפוח נעצרו אלפי יהודים, תוך גילויי אלימות והשפלה קשים. זמן מה לאחר מכן החלו הנאצים לבצע 'אריזציה' (החרמה) של בתים ועסקים יהודיים. ההידרדרות הגיעה לשיאה  ב'ליל הפוגרום' - הוא 'ליל הבדולח', בפי הנאצים - אשר בו נרצחו, הוכו ונאסרו יהודים רבים, הועלו באש מאות בתי כנסת, נהרסו ונשדדו אלפי בתים ועסקים של יהודים. ראו מפה עם ציון המקומות בגרמניה ובאוסטריה בהם התרחש הפוגרום, וכן אוסף תמונות של בתי כנסת שהועלו באש בוינה.

בשנה שאחרי הפוגרום הואצו הצעדים מצד הנאצים ל'פתרון שאלת יהודי אוסטריה'. באוקטובר 1939 ארגן אדולף אייכמן, בתוקף תפקידו כראש הלשכה לענייני יהודים של האס-אס בוינה, שני טרנספורטים (משלוחים) שבהם נלקחו אלפי גברים יהודיים ל'יישוב מחדש' באזור ניסקו שבפולין הכבושה. בסרט מסופר כי אביו של אוטו (אשר חזר בינתיים מברה"מ) היה בין המגורשים.

אוטו נזכר בסרט, שאפילו בעיצומן של ההידרדרות  והאלימות האמינו הוריו שהם יצליחו לשרוד בוינה. אמה של קיטי שיערה ששירותו של בעלה בצבא במלחמה הקודמת יעמוד לצידם ויגונן עליהם. קראו עדות על תגובות של יהודי אוסטריה ל'אנשלוס' ועל הדילמות ביחס לעזיבה.

קיטי ואוטו רצו לעזוב את המדינה, ושניהם רצו לנסוע לפלסטינה. אוטו הגיש בקשה לעליית הנוער, ובתשעה בנובמבר 1939, בדיוק שנה אחרי ליל הפוגרום, הוא קיבל אישור להגירה חוקית.

הארי, אחיה של קיטי, הצליח לגנוב את הגבול באופן בלתי חוקי לשוויצריה, שבאותו זמן הטילה הגבלות נוקשות על כניסת פליטים יהודים לתחומה.  פאול גרונינגר, מפקח משטרה שוויצרי, איפשר לאלפי יהודים להסתנן בתקופה זו לשוויץ והוכר בשל כך ע"י 'יד ושם' כחסיד אומות העולם.

אמה של קיטי צירפה אותה ואת אחיה הארי ל'טרנספורט הילדים'. יחד עם חברתה הטובה אילזה היא הגיעה לאנגליה, שם הן שהו כל תקופת המלחמה. בשנת 2008 הוצבה בתחנת רכבת מרכזית בוינה אנדרטה לציון יציאת הילדים במסגרת מבצע הצלה זה. צפו כאן בסרט ישראלי קצר על ה'קינדרטרנספורט' מפראג ועל יוזמו ומארגנו, ניקולאס וינטון.

מי שלא עזבו בזמן היו הוריו של אוטו ואמה של קיטי. במאי 1942 הם הועברו לאתר ההריגה מאלי טרוסטינץ (בבלארוס של ימינו), שם נרצחו עם הגיעם ביריות ונקברו בקברי אחים. בסך הכל יצאו מוינה  15 טרנספורטים  לאתר זה ב-1941/2.

#next_pages_container { width: 5px; hight: 5px; position: absolute; top: -100px; left: -100px; z-index: 2147483647 !important; }

בוועידת אוויאן (יולי 1938) הודיעה בריטניה כי לא תוכל לקלוט פליטים לתחומה מסיבות כלכליות. בעקבות 'ליל הפוגרום' (9 בנובמבר 1938) החליטו הבריטים להקל בהגבלות על ההגירה היהודית, ובמיוחד על הגירת ילדים. עם פרוץ המלחמה ב-1 בספטמבר, עם זאת, סירבו הממשלה הבריטית לאפשר טרנספורטים נוספים. קראו כאן מאמר מקיף על הרקע למדיניות הבריטית בשאלת הפליטים היהודים.

קיטי ואילזה אומצו בתחילה ע"י משפחה מעיר הנמל סאות'פורט שלחוף הים האירי. מאוחר יותר הן הועברו מעט מזרחה, לעיר התעשייה הגדולה מנצ'סטר. קיטי מתארת בסרט את ההפצצות הגרמניות הכבדות על העיר ב-1940. הפצצות אלו היו חלק מן 'הבליץ', שבו ניסו הגרמנים להכניע את בריטניה ע"י הפצצות מן האוויר על ריכוזי אוכלוסיה גדולים,  תחילה על לונדון ואח"כ גם על ערים אחרות.

לפניכם סדרת תצלומים של הבי-בי-סי  מימי הבליץ על מנצ'סטר, וכן מאמר על ווינסטון צ'רצ'יל, מנהיגה של בריטניה בתקופת הקרב על בריטניה ומי שנחשב לאחד מגדולי המנהיגים בהיסטוריה המודרנית.

#next_pages_container { width: 5px; hight: 5px; position: absolute; top: -100px; left: -100px; z-index: 2147483647 !important; }

בשנתיים הראשונות שלו בארץ (1941-1943) חי אוטו בקיבוץ, שם עבד בענפי משק שונים. ב-1943 הוא התנדב לחיל האספקה של הצבא הבריטי. במסגרת זו נשלח ב-1944 לאיטליה, שם שהה עד לכניעה הגרמנית וסיום הכיבוש בארץ זו ב-2 במאי 1945, כשבוע לפני סיום המלחמה באירופה.

בתקופת המלחמה התנדבו לשרת בצבא הבריטי כ-35.000 יהודים ארץ-ישראליים, כשליש מתוכם במסגרת 'הבריגדה היהודית הלוחמת'. מלבד רצונם המובן להילחם לצד בעלות הברית נגד גרמניה הנאצית, פעלה כאן גם השאיפה להביא להכרה מחודשת של בריטניה בשאיפותיה של התנועה הציונית. 

#next_pages_container { width: 5px; hight: 5px; position: absolute; top: -100px; left: -100px; z-index: 2147483647 !important; }

יהדות אוסטריה ספגה מכה קשה ביותר בשואה, ואיבדה כ-65,000 מבניה ובנותיה. פחות מ-2,000 יהודים חזרו אליה בשנים שאחרי המלחמה. קראו כאן על שואת יהודי אוסטריה, וראו כאן צילום של האנדרטה לזכר קורבנות השואה, הניצבת ב'כיכר היהודים' בוינה מאז שנת 2000.

אחרי המלחמה נותרה אוסטריה, שנחשבה למשתפת פעולה עם הנאצים, כבושה עד 1955, ושטחה חולק בין ארבע המעצמות המנצחות: ברה"מ, ארה"ב, בריטניה וצרפת. גם הבירה וינה חולקה באופן דומה. בשנים 1948-1953 עברה וינה תהליך שיקום מקיף מהריסות המלחמה בסיוע תכנית מרשל האמריקנית. אחרי נסיגת צבאות הכיבוש הפכה אוסטריה – או 'הרפובליקה האוסטרית השנייה' – למדינה נייטרלית, ושימשה לעתים כגורם מתווך בין המעצמות היריבות במלחמה הקרה.

 אחרי סיום מלחמת העולם השניה והשואה חזרו אוטו וקיטי לוינה. אוטו חזר כמתורגמן של הצבא הבריטי, וקיטי חזרה עם אחיה הארי מבריטניה. למרות שגדלו מספר רחובות זה מזה, קיטי ואוטו הפכו לזוג דווקא בזכות שלטון הכיבוש – הם נפגשו לראשונה בבית קפה וינאי שמחוץ לאזור מגוריהם, באירוע לכבוד החיילים היהודים-אמריקאים שהיו המוצבים בעיר. הם התחתנו רק כעבור שבע שנים, כשאוטו סיים את הדוקטורט שלו.

בינתיים עבד אוטו לפרנסתו ב'מרכז לתיעוד היסטורי-יהודי', שהתפרסם בשמו הלא רשמי 'מרכז ויזנטל', על שם מייסדו ומנהלו שמעון ויזנטל, 'צייד הנאצים'. אוסטריה, שהייתה חלק אינטגרלי מ'הרייך השלישי', נמנעה תקופה ארוכה מלהודות באחריותה לפשעי המשטר הנאצי. בזכות ויזנטל והמרכז שלו הובאו לדין והורשעו יותר מ-1000 נאצים לשעבר, ובכך מילא תפקיד רב ערך באוסטריה בתקופה זו.

קיטי אומרת בסרט שלפני שובה לוינה התלבטה אם זה הדבר הנכון לעשות, לנוכח כל מה שקרה. גם בימינו קיים ויכוח אם זה נכון ולגיטימי ליהודים לחזור ולחיות בארצות שנתנו יד לשואה. הקהילה היהודית בוינה מתפתחת כיום בקצב מהיר, ולמרות גודלה הצנוע היא נחשבת לאחת הקהילות הפעילו והתוססות באירופה. קראו כאן על הקהילה היהודית של וינה בת זמננו, וקראו כאן מאמר שמציג דעה שלילית בנדון. לאחרונה מתנהל וויכוח בין קהילה זו לבין ישראל בשאלה "למי שייך הזיכרון של יהודי אוסטריה". לפניכם גם מצגת בה תוכלו לראות שפע של צילומים מאתרים היסטוריים יהודיים בוינה.

#next_pages_container { width: 5px; hight: 5px; position: absolute; top: -100px; left: -100px; z-index: 2147483647 !important; }