הרברט לוין - הסיפורים של חיי

הרברט לוין נולד בשנת 1917 בעיירה אוסטרודה (כיום במערב פולין). אוסטרודה הייתה חלק מפרוסיה, ממלכה גרמנית שנשלטה ע"י בית הוהנצולרן. לאורך מאות בשנים הצליחה פרוסיה, באמצעות צבאה הממושמע והמאומן, לצבור טריטוריות וכוח שלטוני. ב-1871 התמזגו כל הטריטוריות הגרמניות עם פרוסיה, והקימו בהנהגתה את הקיסרות הגרמנית. מי שהוביל את תהליך האיחוד והיה האיש החזק ב-20 שנות הקיסרות הראשונות היה הקנצלר אוטו פון-ביסמרק. בהנהגתו הפכה המדינה החדשה עד מהרה למתחרה של בריטניה על מעמד המעצמה הצבאית החזקה והעשירה באירופה, וזאת בשל פיתוחה התעשייתי המואץ וצבאה המודרני.

אחרי מלחמת העולם הראשונה וביטול הקיסרות כתוצאה מהמהפכה הגרמנית (1918-9), הפכה פרוסיה למדינה פדרלית במסגרת הרפובליקה הדמוקרטית הגרמנית החדשה, שנודעה בכינויה 'רפובליקת ויימר', והתקיימה בתקופת השנים 1918-1933. הרפובליקה הוכרזה ב-9 בנובמבר 1918 בנאומו המפורסם של נשיאה הראשון פיליפ שיידמן, שאותו נשא ממרפסת הרייכסטג. 

למרות בעיותיה הרבות – ביניהן משברים כלכליים חריפים, ואופוזיציה קשה משתי קצוות הקשת הפוליטית – תקופת רפובליקת ויימר הצטיינה בפריחה תרבותית חסרת תקדים. בין שאר מאפייניה של פריחה זו היו אסכולת הבאוהאוס בארכיטקטורה, תיאטרוני הקברט, המוזיקה (בעיקר האופרה), הספרות (יצירות מופת כגון 'במערב אין כל חדש' של רמארק ו'ברלין אלכסנדרפלאץ' של דבלין), והקולנוע האקספרסיוניסטי, אולי צורת האומנות המזוהה ביותר עם התקופה. ביטוי נוסף לתרבות התקופה היה ריבוין של כרזות פוליטיות, שנתנו ביטוי ויזואלי עז לקוטביות האידיאולוגית שאפיינה אותה. 

הרברט לוין כמעט שלא חווה אנטישמיות באוסטרודה לפני 1933, שנת תחילת השלטון הנאצי. 

עלייתו של היטלר לשלטון נתנה את האות להופעת משטר הטרור הנאצי. לרקע רחב יותר לעליית הנאצים לשלטון קראו את ספרו של סבסטיאן הפנר "סיפורו של גרמני 1914-1933", שתיאורו מוצג בקישור זה. שלטון הנאצים גם סימן את לתחילת חורבנה של קהילת יהודי גרמניה. חייהם של היהודים הפכו בהדרגה לבלתי נסבלים, ככל שהאנטישמיות והאלימות כלפיהם הפכו מאורגנים יותר וזכו ללגיטימציה ציבורית ומשפטית. בספטמבר 1935 נחקקו חוקי נירנברג, שחיזקו את האנטישמיות וביססו את החוק הגרמני על תורת הגזע. פוגרום 'ליל הבדולח'      (9 בנובמבר 1938) היה ציון דרך בהסלמה זו, והמחיש ליהודי גרמניה את הסכנה שבה היו נתונים. בעקבות אירוע זה החל גל הגירה גדול של יהודים, שביקשו לצאת מגרמניה כל עוד הדבר ניתן.

כבר ב-1934 אולץ אביו של הרברט לסגור את חנותו, בעקבות החרם על החנויות והעסקים היהודיים, אותו הנהיגו הנאצים זמן קצר לאחר עלותם לשלטון. ב-1936 סולק אחיו מהגימנסיה, והרברט עצמו נאלץ לעזוב את בית הספר למסחר בו למד. סילוקם של תלמידים יהודים מבתי הספר הגרמניים היה חלק ממדיניות שנועדה לבודד את ה'לא ארים' ולהפקיע את זכויותיהם. חברו הטוב של הרברט, הנס, אולץ להצטרף לתנועת 'נוער היטלר' תחת איום שאחרת לא יוכל להמשיך בלימודי ההתמחות שלו כאופה. לקראת סוף שנות ה-30 הפכה החברות בתנועה זו חובה לכל הנערים מגיל 10 ומעלה. הנערות הגרמניות חויבו להצטרף לתנועה נפרדת משלהן, 'ברית הנערות הגרמניות'.

כרבים מיהודי גרמניה, הרברט הבין שעליו לצאת מהמדינה. לאור זאת, הוא הכין את עצמו לחיים חדשים בא"י-פלסטינה. לשם כך הוא עבר, ביחד עם צעירים יהודים אחרים, הכשרה חקלאית בגולניץ שבאזור שלזיה העילית - אזור בעל חשיבות היסטורית, שרובו השתייך לפולין, והיתר נחלק בין גרמניה לצ'כוסלובקיה. בגולניץ התיידד הרברט עם בחור בשם אלפרד רוזטנשטיין, ציוני נלהב. משם הוא עשה את דרכו לעיר סובוטיצה, יוגוסלביה (כיום סרביה), שם התחבר אל אנשי 'החלוץ' והמשיך בהכשרתו לעלייה.   

כמסופר בסרט, להרברט ניתנה הזדמנות לעלייה בלתי ליגלית לא"י-פלסטינה באביב 1939, בתקופת חג הפסח. כידוע, פולין עמדה להיות מותקפת ע"י גרמניה בהמשך אותה שנה, ב-1 בספטמבר, בפתיחת מלחמת העולם השניה.

באותה תקופה שרר בא"י-פלסטינה שלטון המנדט הבריטי. ב-17 במאי 1939 פרסמה ממשלת בריטניה הספר הלבן, שמטרתו הייתה לאזן בין הכוח היהודי לכוח הערבי בארץ לקראת הקמתה של מדינה עצמאית פלסטינית-יהודית. מדיניות זו הגבילה מאוד עליית יהודים לארץ, ואסרה כמעט לחלוטין רכישת קרקעות לשם התיישבות יהודית.

כתוצאה מכך, יהודים רבים נכנסו לארץ באופן בלתי חוקי במסגרת עלייה ב'. הרברט לוין, לשם דוגמה, קיבל מהקונסוליה היהודית בפראג ויזה לאקוואדור, ובעקבות זאת הגיע לארץ על סיפון האוניה היוונית גליליאה. 

אחרי שהצליח להגיע לארץ, הרברט החליט להצטרף לקיבוץ, שהוא צורת ההתיישבות השיתופית הידועה ביותר שיצרה הציונות. בעת שהותו בארץ פרצה מלחמת העצמאות של ישראל, בעקבות גילויי אלימות בין כוחות ההגנה היהודיים לבין כוחות ערביים בתגובה להחלטת החלוקה של האו"ם (ראו מסמך). המלחמה הסתיימה בתחילת 1949 בחתימת הסכמי שביתת הנשק בין ישראל לבין מצרים, ירדן, סוריה ולבנון (ראו מפה).

 ההחלטה על הקמת מדינת ישראל מומשה ב-14 במאי 1948. עיינו בהצהרת העצמאות של מדינת ישראל אותה קרא דויד בן גוריון. משנת 1935 ועד להקמת המדינה שימש בן גוריון כיו"ר הסוכנות היהודית והוביל את המאבק לייסודה של המדינה. לאחר הקמת המדינה הוא שימש כראש הממשלה ושר הביטחון, עד להתפטרותו הסופית בשנת 1963. 

בארץ הכיר הרברט את אשתו לעתיד, יהודיה וינאית בשם גרטרוד, אשר חשה געגועים עזים לעירה. וינה, בירתה של אוסטריה, שימשה במשך מאות שנים בית ליהודים רבים, ביניהם דמויות בעלות שם כמו זיגמונד פרויד (1856-1939) וסטפן צווייג (1880-1942).  

ב-1955 עזבו הרברט וגרטרוד את ישראל והתיישבו בוינה,  שבה חי הרברט עד לפטירתו בשנת 2013. ביתם שכן ברובע התשיעי של העיר, שהתפרסם לפני המלחמה כרובע מגוריו של פרויד. הרברט מזכיר בסרט את אירוע הפתיחה מחדש של האופרה הוינאית, אשר ניזוקה קשות בהפצצה על וינה ב-12 במרץ 1945. הוא ואשתו לא יכלו להרשות לעצמם כרטיסים לאירוע הנוצץ, והסתפקו בביקוריהם התכופים באופרה העממית של וינה.

אחרי המלחמה נותרה אוסטריה כבושה עד 1955, ושטחה חולק בין ארבע המעצמות המנצחות: ברה"מ, ארה"ב, בריטניה וצרפת. גם הבירה וינה חולקה באופן דומה. בשנים 1948-1953 עברה וינה תהליך שיקום מקיף מהריסות

המלחמה בסיוע 'תכנית מרשל' האמריקנית.

בימינו קיים ויכוח אם זה נכון ולגיטימי ליהודים לחזור ולחיות בארצות שנתנו ידן לשואה. הקהילה היהודית בוינה מתפתחת כיום בקצב מהיר, ולמרות גודלה הצנוע היא נחשבת לאחת הקהילות הפעילות והתוססות באירופה. קראו כאן על הקהילה היהודית של וינה בת זמננו מזווית חיובית, וכאן מאמר שמציג דעה שלילית בנדון. לאחרונה גם מתנהל וויכוח בין קהילה זו לבין ישראל בשאלה "למי שייך הזיכרון של יהודי אוסטריה". לפניכם גם מצגת, בה תוכלו לראות שפע של צילומים מאתרים היסטוריים יהודיים בוינה.